בספר דברים כ',י'. כתוב: "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום" - כלומר, עוד בטרם יחל הרג הדמים והמלחמה, חובה עלינו להזמין את האויב לשיחות פיוס, כדי ליישב את הסכסוך במשא ומתן הדדי לשלום. כי אם לא כך, "חטוא תחטא" אם תקרא למלחמה ויצאת להרוג.
ואכן מקרים כאלו קרו, במשך ההיסטוריה היהודית. למשל, מלחמת יפתח בעמון בה אנו רואים - איך יפתח כול - כך מתאמץ למנוע את המלחמה ושולח כמה וכמה פעמים שלחים, כדי ליישב את הסכסוך ולסיים את המחלוקת על הצד הטוב והבריא ביותר.
אך, עלינו לזכור דבר מאוד חשוב בדרכו הייחודית של העם היהודי ובסגולותיו המפליאות, אשר ניתנות עליהם עדות מספרי ודפי היסטוריה שהפנייה לשלום מעולם לא באה מתוך חולשה, אלא אדרבה מתוך חוכמה וחוזק נפשי עצום, כדי למנוע שפיכות דמים סתמית ומלחמות מלאות בהרס.
שהרי אפילו הפסיכולוגיה מלמדת אותנו, כי הערצת התוקפנות והאלימות, אופיינית קודם כול לבעלי התסביכים הנחותים ולאכולי החולשה והפחד.
לאור כול זאת, עלינו לדעת שהיום מדינת ישראל שוב בורחת ממהותה, במבצע "עופרת יצוקה" אשר היה כמעט לפני חצי שנה, לא רק שלא קראנו לשלום לתושבי המקום, אלא עשינו מצור על שלטון חמאס במטרה ברורה לשבור את השלטון ולמרר את העם הפלסטיני בעזה. כעובדה: לא הכניסו סחורות של אוכל, דלק, מים ותרופות במשך תקופות ארוכות מאוד.
ולצערי, הדבר חזר כבומרנג לשליטים במדינת ישראל אשר חשבו בכול ליבם שאכן שלטון חמאס ייפול, ולא רק שהוא לא נפל אלא רק התחזק מאוד מהמצור ומהבדלנות ופתח בירי מאסבי לעבר ישובי הדרום, שדרות, אשקלון והמשיך לעבר מרכז הארץ באמצע המבצע.
מכאן אנו לומדים, כדוגמא: שעלינו לקרוא קודם כול לשלום, לשלוח שלחים עוד פעם ועוד פעם, לא לוותר אפילו לרגע אחד עד אשר ימצא פתרון אמיתי לאזור, כיפתח הנביא במלחמתו מול צבא עמון.
ואכן מקרים כאלו קרו, במשך ההיסטוריה היהודית. למשל, מלחמת יפתח בעמון בה אנו רואים - איך יפתח כול - כך מתאמץ למנוע את המלחמה ושולח כמה וכמה פעמים שלחים, כדי ליישב את הסכסוך ולסיים את המחלוקת על הצד הטוב והבריא ביותר.
אך, עלינו לזכור דבר מאוד חשוב בדרכו הייחודית של העם היהודי ובסגולותיו המפליאות, אשר ניתנות עליהם עדות מספרי ודפי היסטוריה שהפנייה לשלום מעולם לא באה מתוך חולשה, אלא אדרבה מתוך חוכמה וחוזק נפשי עצום, כדי למנוע שפיכות דמים סתמית ומלחמות מלאות בהרס.
שהרי אפילו הפסיכולוגיה מלמדת אותנו, כי הערצת התוקפנות והאלימות, אופיינית קודם כול לבעלי התסביכים הנחותים ולאכולי החולשה והפחד.
לאור כול זאת, עלינו לדעת שהיום מדינת ישראל שוב בורחת ממהותה, במבצע "עופרת יצוקה" אשר היה כמעט לפני חצי שנה, לא רק שלא קראנו לשלום לתושבי המקום, אלא עשינו מצור על שלטון חמאס במטרה ברורה לשבור את השלטון ולמרר את העם הפלסטיני בעזה. כעובדה: לא הכניסו סחורות של אוכל, דלק, מים ותרופות במשך תקופות ארוכות מאוד.
ולצערי, הדבר חזר כבומרנג לשליטים במדינת ישראל אשר חשבו בכול ליבם שאכן שלטון חמאס ייפול, ולא רק שהוא לא נפל אלא רק התחזק מאוד מהמצור ומהבדלנות ופתח בירי מאסבי לעבר ישובי הדרום, שדרות, אשקלון והמשיך לעבר מרכז הארץ באמצע המבצע.
מכאן אנו לומדים, כדוגמא: שעלינו לקרוא קודם כול לשלום, לשלוח שלחים עוד פעם ועוד פעם, לא לוותר אפילו לרגע אחד עד אשר ימצא פתרון אמיתי לאזור, כיפתח הנביא במלחמתו מול צבא עמון.
